החלטה בתיק בש"א 4933/05

           ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל מיום 15.5.2005, בה דחה את בקשת המערער לפטור מעירבון במסגרת בע"מ 9013/04. המערער הוא נכה המקבל מהבטוח הלאומי קצבת נכות.

1.        נגד המערער הוגשה, ביום 12.4.2002, בבית המשפט לענייני משפחה, תביעת מזונות מטעם שתי בנותיו הקטינות. בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תואר המערער כמי שניהל "מלחמת חורמה" באשתו בעניין מזונות בנותיו הקטינות, ולא ניאות להגיע להסדר בעניין המזונות, המשכנתא והוצאות הבית, וכל זאת כשהוא ממשיך להתגורר בדירה המשותפת, ונהנה מהמדור בה. נקיטה בגישה זו הביאה לניתוק החשמל בבית, להפיכת חיי הקטינות בדירה לבלתי נסבלים, ולחשש ממכירת הדירה עקב אי תשלום משכנתא חודשית בסך 800 ש"ח לחודש.

2.        בית המשפט לענייני משפחה הורה שמלוא קצבת התלויים של הקטינות הכלולה בקצבת הנכות של האב תשולם לידי האם מדי חודש (וכן שסכום זה יועבר לידיה רטרואקטיבית, החל מיום הגשת התביעה), ובנוסף לכך, ישלם המערער קצבת ילדים וכ-300 ש"ח בחודש בגין מזונות הקטינות. עוד, חוייב המערער בתשלום מחציתה של המשכנתא החודשית הרובצת על הדירה וב-30% מהוצאות הבית (החיובים האחרונים מותנים בהמשך מגוריו בדירת המשפחה).

3.        על פסק דין זה הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 8.12.2002 ערעור, שהתקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה אך יחד עם זאת, לאחר בחינת סכום הקצבה אותה מקבל המערער ביחס לסכומי המזונות בהם חוייב, קבעה כב' השופטת י' שטייפמן בפסק דין מיום 18.7.2004 כי יש להפחית את גובה החיוב במזונות, באופן שיאפשר למערער לפרנס את בנותיו הקטינות, ללא פגיעה בעצם יכולתו הכלכלית לעשות כן.

4.        המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה. לטענתו אחת הבנות נמצאת עמו ומתגוררת בבית אמו ואין מקום לחייבו במזונותיה. במקביל הובאה בפני כבוד הרשם, י' מרזל, בקשה לפטור מאגרה. כשישה שבועות לאחר מכן, ולאחר שפטר אותו הרשם מתשלום אגרה בהחלטתו מיום 8.11.2004, הגיש המערער ביום 28.11.2004 בקשה לפטור מעירבון בסך 5000 ש"ח, אותו הוטל עליו להפקיד. בקשה זו נדחתה על ידי כב' הרשם ביום 6.2.2005, שכתב כי "לא אוכל לקבוע כי המבקש הרים את הנטל הנדרש בבקשה שבפני, להוכחת מצבו הכלכלי." בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה זו הוגשה ביום 27.3.2005, ונדחתה אף היא על ידי כב' הרשם, על החלטה זו של הרשם הערעור שלפני.

טענות המערער

5.        ככלל, חוזר המערער על הטיעונים אותם העלה בפני הרשם. לטענתו, טעה כב' הרשם כאשר קבע שהמערער עובד וכן כשהעלה תמיהות לגבי גורלו של הסכום אותו קיבל המערער בגין נכותו. לבסוף, נראה כי טענה מרכזית של המערער היא שהיה על הרשם לראות את תעודת הסיוע המשפטי שבידו כראיה חלוטה למצבו הכלכלי.

היחס בין תשלום אגרה והפקדת עירבון

6.        בהגשת ערעור, "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב" (תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"), וראו גם בש"א 4856/05 סבג נ' סימון (לא פורסם) (להלן:"עניין סבג")).  אולם בעניינינו, תקנה זו היא אך נקודת המוצא לדיון, ויש לתת את הדעת גם על תקנה 432(א) לתקנות סדר הדין, שזו לשונה:

"החליט הרשם, לפי בקשת המערער, לדחות את תשלומה של אגרת הערעור, כולה או מקצתה, ישקול אם אין זה מן הצדק לפטור את המערער מחובת ערבון לכל הוצאות הערעור או למקצתן, לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשמיע דברו בענין זה, ולא יינתן הפטור אם הראה המשיב טעם מספיק לכך."

7.        כאמור, פטר כב' הרשם את המערער מתשלום האגרה, אולם סוגיית הפטור מתשלום אגרה וסוגיית הפטור מהפקדת עירבון לא חד הן, וגם משהחליט הרשם לפטור את המערער מתשלום אגרה, יש להידרש לשאלה האם לפוטרו גם מהעירבון. על התכלית העומדת בבסיס כל אחד מההסדרים הללו ועל השוני ביניהם, כפי שהוא עולה מתקנה 432(א) שלעיל, עמד בית המשפט ב-בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383 (השופט ד' לוין) (להלן:"עניין אברך"):

"מלשון התקנה ניכר ומשתמע כי קיים שוני משמעותי ומהותי בשיקולים שצריכים להנחות את הרשם בבואו להחליט על דבר הפטור, בין אלה אשר די בהם לפטור מתשלום אגרה לבין אלה הצריכים להתקיים כדי לפטור מהפקדת ערבון. שהרי, הפטור מאגרה הוא בראש וראשונה עניין שבין המערער, המבקש לפתוח בפניו את שערי ערכאת הערעור, ולאפשר לו לנצל את זכותו לערער בלא לשלם את האגרה - לבין המדינה. ההקלה הניתנת למערער במקרה כזה, אם ניתנת, היא מצד המדינה, המוותרת בשלב זה על האגרה שהיא זכאית לה. המשיבים בערעור, ככאלה, אינם יכולים לקבול על פגיעה בהם או על נזק העשוי להיגרם להם, אך ורק משום שנהגו עם המערער לפנים משורת הדין ואפשרו לו הגשת הערעור, בטרם תשלום האגרה.

שונה המצב ככל שמדובר בהפקדת ערבון, אשר נועד לא לפתיחת שערי ערכאת הערעור בפני המערער, אלא להבטחת המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שאם הערעור יידחה לא יצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, לכשהערעור יידחה, וזאת על שום שהמערער הופטר מהפקדת ערבון. מטעם זה אין הרשם יכול לפטור את המערער מהפקדת ערבון כפועל יוצא מובן מאליו מהפטור שניתן מתשלום האגרה, ועליו לשקול שיקולים נוספים, לאחר שישמע את עמדת המשיבים."

(עוד על ייעודה של חובת הפקדת עירבון ראו בש"א 3636/98 יערי נ' אלי (לא פורסם)(הנשיא א' ברק)).

8.        בפסק דינו מיום 30.9.2002 דן בית המשפט לענייני משפחה במצבו הכלכלי של המערער, והעלה תהיות לגבי סכומי כסף לא מבוטלים שהגיעו לידיו בנסיבות שונות, לרבות סכום של כ- 47,622 ש"ח שנפסקו לטובתו במשפט בו זכה, אשר מתוכו קיבל לידיו, לטענתו, כ - 15,000 ש"ח בלבד. ואולם, כפי שקבע בית המשפט, "גם בסכום זה לא עשה הנתבע שימוש לסיפוק צרכי הקטינות". כחודשיים עובר להגשת התביעה שולם לנתבע סכום של כ - 110,000 ש"ח הפרשים מהביטוח הלאומי שעל פי טענתו הוצאו על ידו סמוך להגשת התביעה. בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל טענה זו, בקובעו כי "גרסת הנתבע שמלוא הסכום של 110,000 ש"ח (הפרשי הביטוח הלאומי) בוזבז בסמוך להגשת התביעה - לא נתמכה בראיות. בכתב ההגנה ובתצהיר עדות הראשית אפילו לא הובאה בעניין זה גרסה שלמה מטעם הנתבע. זאת ועוד, הפרשי הביטוח הלאומי ששולמו כללו גם הפרשים בגין רכיב "תלויים", שנועדו ע"פ החוק גם לסיפוק צרכי הקטינות". עוד ראה בית המשפט לנכון לאזכר אירוע של רכישת צלחת לויין ומקרן על ידי המערער בו בחודש בו הוגשה תביעת המזונות, בסכום של 19,000 ש"ח. בליבו של ביהמ"ש קינן, איפוא, ספק באשר לדוחק מצבו הכלכלי של המערער. ברם, לשם השלמת התמונה יש לציין שבית המשפט הוסיף וקבע כי לא הוכח שהמערער עובד, כטענת המשיבות, וכן שהמערער סובל ממחלת ריאות ומקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי.

9.        בבקשתו לפטור מעירבון מיום 28.11.2004 טען המערער בלשון רפה שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לגייס את הסכום הנדרש אולם חלקן הארי של טענותיו תוקף את שני פסקי הדין שניתנו בעניינו, על נדבכם העובדתי והמשפטי כאחד. בתגובתן לבקשתו זו, טענו המשיבות כי אין הבקשה מנמקת מדוע אין באפשרותו של המערער להפקיד ערובה. עוד טוענות כנגדו המשיבות שהוא מסתיר את אמצעיו מבית המשפט ועוטה אצטלה לא לו. כך, נטען כי יש למערער סכום של 77,500$ אותו הציע למשיבה 1 לשם רכישת חלקה בדירת מגורי הצדדים. תהיות לגבי מצבו הכלכלי של המערער עולות גם מהחלטתו של כב' הרשם מיום 6.2.2005 בה דחה את בקשתו האמורה של המערער בקובעו כי "המשיבות מעלות בתגובתן, תמיהות רבות באשר למצבו הכלכלי של המבקש, כפי העולה מבקשתו. על אף שאפשרתי למבקש להשיב לתגובתן זו, בהחלטתי מיום 28.12.04 אשר התקבלה ביום 4.1.05, בחר הוא מטעמיו שלא להשיב." על דברים אלו מתווספת תעלומת הסכומים שהוזכרו לעיל, עליה עמד הרשם באומרו כי "כבר בהחלטתי מיום 8.11.04 הבעתי תמיהה, שלעצמי, בשאלת גורלם של כספים בסך 120,000 ש"ח שקיבל המבקש בשנת 2000."

10.      עוד קבע הרשם בהחלטתו זו כי "נראה כי המבקש מסוגל לעבוד למרות נכותו, והוא נצפה מספר פעמים כשהוא עובד עם קבלן שיפוצים, על ידי חוקר פרטי שמסר עדותו בתצהיר לבית המשפט." בסיכומם של דברים קבע כב' הרשם כי "בנסיבות אלו ובהיעדר תגובת המבקש לתמיהות אלו, לא אוכל לקבוע כי המבקש הרים את הנטל הנדרש בבקשה שבפני, להוכחת מצבו הכלכלי. משכך הם פני הדברים איני נדרש כלל לסיכויי ההליך עצמו ויש לדחות את הבקשה."

11.      בקשתו של המערער לעיון מחדש בהחלטה האמורה נסמכה בעיקרה על תעודה מהסיוע המשפטי שניתנה לשם תמיכה בטענתו שאין באפשרותו להפקיד את העירבון. הרשם דחה בקשה זו בקובעו כי "צורפה לבקשה, אמנם, תעודה של הסיוע המשפטי לעניין יכולתו הכלכלית של המבקש. המדובר בראיה שיש ליתן לה משקל, אולם אין המדובר בראיה חלוטה. כנגדה עומדים הממצאים שהובאו בהחלטתי האמורה בדבר עבודת המבקש, עזרתה של אחותו וסכומי הכסף אותם קיבל בעבר, כמו גם ההצעה לרכוש חלק מן הדירה". גם בכתב הערעור על החלטת הרשם, המונח לפני, השליך המערער את יהבו על תעודת הסיוע. היה על הרשם לטענתו לראות את תעודת הסיוע כראיה חלוטה למצבו הכלכלי.

12.      יתכן וכי בנסיבות העניין ולאור המסמכים המצורפים לתצהיר, ניתן לגלות התחשבות מסויימת במערער, אך התחשבות זו כבר באה לידי ביטוי בקביעת סכום מינימלי - עירבון בסך 5000 ש"ח שהוא נמוך משמעותית מהמקובל בבית משפט זה. קביעת סכום כזה משמעותה היא, למעשה, פטור חלקי מערבון. זהו פתרון מאזן ועל כן אין מקום להתערב בהחלטת הרשם.